מצבה מספרת – משפחות ליפשיץ והורוויץ מפיוטרקוב

בבית העלמין היהודי הישן בפיוטרקוב ניצבת עד ימינו מצבתה של אשה, הינדא רחל שמה, אשר נפטרה שם בשיבה טובה ביום ג', ב' לחודש מנחם  אב, שנת תרע"ב (1912).

המצבה מגלה לנו מספר פרטי ייחוס על הנפטרת, הינדא רחל.  היא היתה בתו של ר' משולם הלוי הורוויץ, אשר התייחס כנכד ל-"גאון מ' יצחק זצ"ל אבד"ק האמבורג" וכן ל-"גאון בעל תב"ש".  ב-"נכד", אגב, אין הכוונה בהכרח ל-"נכד" ממש, כפי שאנו נוהגים להשתמש במונח כיום. בכתיבה היהודית התורנית "נכד" מבטא התייחסות כצאצא, יהא מרחק הדורות אשר יהא. כך גם "נין ונכד", "מגזע", וכיו"ב ביטויים.

ועוד נכתב על הינדא רחל, כי "אמה היתה בת הרב הצדיק החריף ר' אלעזר ליפשיץ", שהיה "מגזע גדולי ישראל עד רב שר שלום גאון …".

עד כאן פרטי הייחוס בחלק המצבה אותו הצלחנו לפענח.  מכאן ואילך, נמשיך ונעקוב אחר משפחתה של הינדא רחל, וייחוסה לנזכרים על גבי המצבה, כמו גם לאחרים שלא נזכרו שם. ויהיה זה גם "שעור לדוגמא", כיצד ניתן מאבן בניין בודדת — במקרה זה אבן מצבה, להוסיף קירות מרשומות חיים אזרחיות, דפי עדות ביד ושם וספרות גנאולוגית רבנית — ולבנות בניין שלם.  וכמו בכל בנין, כמו גם שושלת משפחה, גם בבניין זה יוותרו חורים עד להשלמת המלאכה.

הינדא רחל ברשומות האזרחיות ובדפי עדות ביד ושם 

את הינדא רחל אנו מוצאים ברשומות החיים של פיוטרקוב. "הינדא רחל הורוויץ" נישאה שם בשנת 1853 ל-"יצחק ליפשיץ", שקרוב לוודאי היה ממשפחת אמה, בת למשפחת ליפשיץ כפי שנחקק על המצבה. חיפוש מדוקדק ברשומות פיוטרקוב עשוי גם לחשוף פרטים נוספים אודות משפחתם, מי היו ילדיהם וכיו"ב.

בדפי עד של "יד ושם" אנו מוצאים צאצאים של הינדא רחל ויצחק בין הנספים בשואה, הי"ד: (א) מוטל ליפשיץ, יליד פיוטרקוב 1873, אשתו פסיה וולן / ספיר מזודנסקה וולה, נספו גם ילדיהם: (1) דוב ליפשיץ, יליד פיוטרקוב 1890  (2) שלום יהודה ליפשיץ, יליד זדונסקה וולה 1901, אשתו שרה (בת מרדכי) לבית לקס, ילידת לודז' 1902, גרו בפיוטרקוב, איתם נספו ילדיהם (I) גליקה, ילידת לודז' 1925 (II) מיכאל, יליד לודז 1930  (ב) בריש ליפשיץ, יליד פיוטרקוב 1878, אשתו חיה גאולה לבית קריגר, ילידת טושין 1882, בת הניך וחוה. נספו גם ילדיהם (1) שפרה ובעלה מיכאל ליפשיץ (בן משולם ורוזא), ובתם של מיכאל ושפרה: הינדא רחל, ילידת פיוטרקוב 1939 (2) ריקל, אשת אהרן דוד קריגר (3) הינדא רחל  (4) שרה חנה   (2) פסה, אשת שאול גוטפרוינד, גרו בלודז'.  דפי העד נמסרו ליד ושם ע"י צאצאים ששרדו.

נמשיך לאבותיה של הינדא רחל.

בית אביה – משפחות הורוויץ, ועד לרבי איציקל המבורגר ולבעל התבו"ש

אביה של הינדא רחל, ר' משולם הלוי הורוויץ. כפי הנראה הגיע לפיוטרקוב עם נישואיו לאסתר, בתו של ר' אלעזר ליפשיץ, מנכבדי הקהילה. ר' משולם היה מנכבדי פיוטרקוב, "תורה וגדולה" התאחדו על שולחנו, נגיד ותלמיד חכם, ביתו היה פתוח לרווחה לעניים, ונודע בימיו כ-"ר' משולם פיעטרקובער".  מילדיו של ר' משולם ידועים לנו (ויש להניח שמחקר רשומות יגלה נוספים) : (א) ר' מרדכי צבי הירש (מוטל) הלוי הורוויץ מפיוטרקוב,  הבכור, יליד תקפ"א (1821). בשנת תר"א (1841) נישא בלובלין ל-רחל אייגל (פייגל?) לבית מורגנשטרן, בתם של משה ואתסר. רבי מוטל היה עילוי מופלג, סירב "אידיאולוגית" להתפרנס מעיסוק בתורה, ועל כן דחה את הצעת הרבנות מקהילת וורשה. ניהל עסקים והיה עשיר מופלג, אך מרבית זמנו הוקדש ללימוד תורה, החזיק ישיבה בפיוטרקוב ובה העביר שיעורים, על אף חריפותו תיעב את דרך הפלפול, לאחר פטירת רבה של פיוטרקוב, הגאון ר' חיים אלעזר וואקס, לא מינו רב במקומו מפאת כבודו של ר' מוטל, ובכל פעם שהיו צריכים להחליט בעניני הקהילה התאספו ראשי הקהל והתייעצו איתו, ולפי דעתו נחתכו הדברים. כמו כן הוכתר ע"י רבני וצדיקי פולין כנשיא כולל וורשה-פולין בא"י. נפטר בערב שבת, כ"ו אב תרס"ו (1906) (ב) ר' מאיר הלוי הורוויץ, חתנו של הנגיד ר' משה חיים רוטנברג מפודז'מצה (אחיו של רבי יצחק מאיר אלתר מגור בעל 'חידושי הרי"מ', אבי שושלת אדמו"רי גור). ר' מאיר היה תלמידו של קרובו בעל ה-'שפת אמת' מגור, נפטר זקן ביום כ"ג אד"א תרס"ח (1908), ונטמן ליד אחיו מוט'ל  (ג) ר' נתן הלוי הורוויץ בפיוטרקוב, כנראה הוא "נתן הורוויץ" שנשא בפיוטרקוב בשנת 1851 את חיה גולדא הלפרין. עשיר גדול שקבע עיתים לתורה, האריך ימים על פני אחיו, בפרוץ מלה"ע ה-I  עזב עם משפחתו לרוסיה, נפטר בפולטבה ושם נטמן, חתניו חזרו לפיוטרקוב והיו מחשובי הקהילה   (ד) ביילא בריינדל, אשת ר' נפתלי ב"ר מנחם מנדל ויינברגר  (ה) אשת ר' יוסף אשר חיות מוורשא, כנראה הם "ריקל הורוויץ" שנישאה בפיוטרקוב בשנת 1876 ל-"יוסף חיי'ס"  (ו) והיא בת הנגלית לנו במצבה, ולא נזכרה בספרות – הינדא רחל נשוא פוסט זה.  הפרטים על המשפחה (בחלקה) מובאים בהרחבה בספר 'מדרכי משה' (זנימרובסקי), שמחברו נכד למשפחה זו.

ר' אברהם אריה ליב הלוי הורוויץ מברודי – אביו של ר' משולם הנ"ל. נולד בברודי בשנת תקכ"א (1761).  היה מנכבדי ברודי, ונפטר שם ביום ד' ניסן תקס"ג (1803). אשתו, הינדא, היתה בתו של הגביר הנודע ר' אברהם יקותיאל זלמן הכהן רפפורט מברודי, המכונה "ר' זלמן פרלס".  ר' אברהם אריה ליב הורוויץ היה בנו של:

ר' יצחק הלוי הורוויץ, המכונה "ר' איציקל המבורגר" על שם רבנותו בהמבורג. נחשב אחד מגדולי גאוני תקופתו, ורבים מצאצאיו נשאו בגאווה את יחוסם אליו. כפי שראינו, גם על מצבתה של הינדא רחל נחקק כי אביה, ר' משולם, היה נכדו. ר' איציקל נולד בשנת תע"ה (1715), והיה מחכמי הקלויז הנודע בברודי. היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה, רייצא, בתו של ר' יעקב באב"ד, ראש הקהל בברודי. אחרי פטירתה, נשא ר' איציקל את אחייניתה ביילא, בתו של ר' יצחק באב"ד מברודי. ר' אברהם ליב נולד לר' יצחק מאשתו השניה ביילא. ר' איציקל כיהן ברבנות מספר קהילות, ביניהן לשנוב, הורחוב, גלוגא, ברודי, ומשנת תקכ"ה (1765) רב ואב"ד אה"ו (ראשית תיבות של אלטונה, המבורג, ואנסבורג, כיום שלושתן רבעים של העיר המבורג). נפטר שם ביום ג', ו' אייר תקכ"ז (1767). אלמנתו ביילא נפטרה בעיר הולדתה ברודי ביום ט"ו חשון תקס"ג (1802).

ר' איציקל המבורגר היה בנו של ר' יעקב יוקל הלוי הורוויץ אב"ד ברודי וגלוגא, בנו של ר' מאיר הלוי הורוויץ אב"ד טיקטין הנודע בכינוי "מהר"ם טיקטין", בנו של ר' שמואל שמלקא הלוי הורוויץ אב"ד טרנוב, בן ר' יהושע "הארוך" הלוי הורוויץ אב"ד פרמישלא, שבנוגע לזהות אביו אין תמימות דעים ויש מספר גרסאות, נושא החורג מגבולות יריעה זו [לדיון נרחב בנושא ראו כאן, ושם תמצאו גם מגילת יוחסין ייחודית שנכתבה על ידי בני משפחת הורוויץ מפיוטרקוב] … יש גם מקום להרחיב אודות אבות חותני בני משפחת הורוויץ, והדברים ידועים במחקר הגנאולוגיה הרבנית.

לעניננו, נרחיב בשושלת חמיהם של שניים מהנזכרים — ר' משולם הלוי הורוויץ, ואביו, ר' אברהם ליב. ונפתח בחמיו של ר' אברהם אריה ליב הלוי הורוויץ מברודי, הוא …

ר' אברהם יקותיאל זלמן הכהן רפפורט – "ר' זלמן פרלס", מכונה כך על שם אמו "פעריל", ועל שמו נקראו צאצאיו בשם המשפחה ברז"פ (=בני ר' זלמן פרילס). מחשובי חכמי הקלויז המפורסם של ברודי, גביר ידוע ובעל צדקה, ומסופר כי בימי חייו השיא 400 יתומים, וגם הבעל שם טוב הפליג בשבחו.  נפטר בברודי ביום ב' תשרי תקנ"ט (1799).  ר' זלמן פרלס היה בן למשפחת הכהנים רפפורט, ממשפחות הכהונה "העתיקות" המוכרות בספרות הגנאולוגית היהודית-רבנית. היה בנו של ר' מאיר הכהן רפפורט מברודי, אשר נשא בזקנותו את פעריל בת ר' יקותיאל זלמן מבאר. פעריל היתה "אשה גדולה וחכמה", וילדה את הבן זלמן באופן פלאי והיא בת כ-50 שנה, ולימים נקרא הבן על שמה.  ר' מאיר היה בנו של ר' משה הכהן רפפורט אב"ד טרנופול, בנו של ר' מאיר הכהן רפפורט מלבוב [אשתו לאה בת ר' שמואל שמלקא ז"ק אב"ד אוסטרהא, מקים הקלויז הידוע בעיר אשר הרבנות בו הוחזקה מאות בשנים בידי צאצאיו. ר' שמואל שמלקא ז"ק היה בנו של ר' מאיר אב"ד לבוב, שלפי מסורת המשפחה התייחס לרא"ש, משבט יהודה], בנו של ר' נחמן ליפש'ס הכהן רפפורט [חתנו של ר' יוסף אב"ד לבוב, חתנו של המהר"ם מלובלין], בנו של ר' מאיר הכהן רפפורט מחלם [אשתו ליפשא בת הגביר ר' נחמן שרנצל מלבוב], אשר שורשי משפחתו בוינה, ולפני כן בערש משפחת רפפורט – העיר "פורט" שבאיטליה, על שמה נקראת המשפחה.  לפי מסורת המשפחה, התייחסה משפחת רפפורט לעזרא הסופר.

וחזרה לר' זלמן פרילס. ר' זלמן היה נשוי פעמיים, נתמקד כאן בנישואיו הראשונים, מהם בתו שנישאה לר' אברהם ליב הורוויץ. בנישואין אלה, היה ר' זלמן חתנו של ר' מנחם מאניש מרגליות מזולקווא (זולקיב), אשר התייחס בן-אחר-בן לר' מנחם מנדל מרגליות אב"ד פרמישלא, מגזע הגאון ר' יעקב מרגליות מנירנברג.  ר' מנחם מאניש היה נשוי להינדא — וכאן אנו רואים את אחד מגלגוליו הראשונים של שם הנפטרת, "הינדא רחל", בתו של הגאון ר' אלכסנדר סנדר שור מזולקווא, מחבר הספר 'תבואות שור', ועל שמו נקרא בעל התבו"ש.  וכאן אנו מוצאים את אותו "גאן בעל תב"ש" הנזכר על מצבתה של הינדא רחל בפיוטרקוב בשנת 1912, כמעט 200 שנה אחרי פטירתו של ר' אלכסנדר סנדר, ביום כ"ז שבט תצ"ז (1737).  רבים מצאצאיו של בעל התבו"ש נהגו להתייחס אחריו, ויש אף שהרחיקו עשות, ושינו את שם משפחתם ל-"תבו"ש". שושלת אבותיהם של בעל התבו"ש ואשתו וויטל ראויה להתייחסות נפרדת, וידועה גם כן בחקר היוחסין. לעניננו, די שנזכיר כי ייחוסם נמשך עד לגאון רבי שכנא מלובלין, השר ר' שאול וואהל "מלך פולין ליום אחד" נכד המהר"ם מפדובה ומהר"י מינץ ועד רש"י, המהר"ם מלובלין, רמ"א, 'תרומת הדשן', 'מהדורא בתרא', מהרש"א, ועוד.

בית אמה – משפחות ליפשיץ, צינץ, תאומים

ושוב בקפיצה חזרה למשפחת הורוויץ בפיוטרקוב. כזכור, ר' משולם הלוי הורוויץ, אביה של המנוחה "הינדא רחל", הגיע לפיוטרקוב עם נישואיו לאסתר, בת ר' אלעזר ליפשיץ.

ר' אלעזר ליפשיץ מפיוטרקוב, ואחיו ר' דן ליפשיץ, היו שניהם מעשירי פיוטרקוב ומנכבדי הקהילה. יש להניח שרבים מבני משפחת ליפשיץ המופיעים ברשומות פיוטרקוב הם מצאצאי אחים אלה.  מהספרות הגנאולוגית הרבנית אנו יודעים שר' אלעזר היה גם גיסו, אחי אשתו, של הרב אברהם צבי פצ'נובסקי (פאטשאנובסקי) אב"ד פילץ ואח"כ פיוטרקוב, מחבר ספר 'ברית אברהם', כלומר — ר' אלעזר היה גם גיסו של רב הקהילה.

על יחוסה של משפחת ליפשיץ אנו למדים ממגילת היוחסין של המשפחה שנדפסה בראש ספר 'זר זהב ומנחת יהודא' פירוש על ספר 'המכריע', דפוס לובלין תרנ"ז (1897). מחבר הספר היה הרב נח שמואל ליפשיץ, אב"ד טורבין ובעזין, מגדולי תלמידיו של "החוזה מלובלין". ר' נח שמואל ליפשיץ היה בן דודו של ר' יהודה ליב ליפשיץ (אבי ר' אלעזר ליפשיץ מפיוטרקוב), שניהם נכדיו של ר' צבי הירש ליפשיץ אב"ד ראקוב.   הספר 'מנחת יהודא' הובא לדפוס על ידי נכדי המחבר, ובהקדמה הוסיפו מגילת יוחסין בשם "תפארת בנים אבותם", אותה "ראינו להעתיק סדר היוחס כפי הנמצא מכתבי אא"ז הגאון המחבר זצ"ל". כלומר, הייחוס הועתק מכתב ידו של המחבר.

ויש לשים לב, שניכר מסדר הייחוס שלא כולו הועתק ממגילת יוחסין מקורית, וחלקו כבר כולל את שיבושי היוחסין המוכרים בדור ההוא, פרי המצאתם או השערתם של כמה מחוקרי היוחסין דאז. כך כותב המעתיק במפורש בסוף המגילה — "ע"כ נמצא בכת"י של זקנינו הגהמ"ח עם קצת הוספות".  מדובר בתקלה שכיחה בתקופה זו, שנעשתה לדעתנו בתום לב על ידי המשפחות.  הם לקחו מגילת יוחסין מקורית ואמינה, הוסיפו לה מה שמצאו בספרים או במכתבים מחוקרי היוחסין של תקופתם, בהם לא פקפקו, ויצרו מקשה אחת, אותה כבר קשה להפריד. ואכן, תוך כדי סדר היחוס נזכר שהתקבלו פרטים מר' יוסף כ"ץ מלבוב-לונדון, אצלו המקור לרבים מן השיבושים, ומסדר המגילה היה כנראה ר' נתן נטע הכהן דונר אב"ד קאלביעל, שקיבל מאותם חוקרי יוחסין ופרסם בשמם בהקדמות רבות של ספרים.
על כן נתמקד בפרטי היחוס שיש להם מקור ברור בכתבי היד או במסורות שעברו מאבות משפחת ליפשיץ, ובעיקר בהעתקת מכתב תולדות שנמצא בין כתבי ידו של אבי המחבר, ר' יהודה ליב ליפשיץ אב"ד אופוטשנא, ונדפס ממש אחרי מגילת היוחסין "המסודרת". וזהו סדר היחוס:

ר' אלעזר ליפשיץ היה בנו של ר' יהודה ליב ליפשיץ, בנו של ר' יחיאל מיכל ליפשיץ, אב"ד חנטשין שבפלך קילץ, בנו של ר' צבי הירש ליפשיץ אב"ד ראקוב, מחבר ספר 'תפארת צבי' שנדפס בזולקווא בשנת תקי"ט (1759), בנו של ר' משה ליפשיץ אב"ד ור"מ (אב בית דין וראש מתיבתא = ראש ישיבה) בלאנצוט, בנו של ר' יהודה ליב ליפשיץ אב"ד לודמיר, נין ונכד לר' אליהו ליפשיץ אב"ד בריסק.

על ר' צבי הירש ליפשיץ אב"ד ראקוב, מחבר ספר 'תפארת צבי', מסופר בשם בנו ר' יהודה ליב כי "לא הלך ד"א (ד' אמות) בלא תורה". אביו של רצ"ה, ר' משה, נפטר מגיל תשעים לערך, בעוד צבי הירש בן שמונה או תשע בלבד. צבי הירש גדל אצל אחיו, ר' יהודה ליב ליפשיץ אב"ד דומברובה ואייבשיץ. אחותם של רצ"ה ורי"ל היתה חיה, אשת המקובל ר' שבתי מניקלי' (?).  מסופר, כי אביהם של האחים והאחות, ר' משה ליפשיץ מלנצוט, אמר קודם מותו לבניו "זכרו תורת משה עבד ה'", וציווה כי בעת צרה ודוחק יבואו לבקש על קברו. ר' צבי הירש הצטער על כי כל ימיו לא יכול היה להגיע לקבר אביו. ואולם, פעם אחת הגיע לשם "כשהתפשטו המים סביב לעיר ומאת ה' היתה זאת נסובה".

במכתבו של ר' יהודה ליב ליפשיץ מאופטשנא הגיע רק עד דורו של ר' יהודה ליב מלודמיר, ולא הכיר את הדורות שמעליו. ואולם, בהקדמת ספר 'תפארת צבי' מובאת מסורת המשפחה, כי היה "נין ונכד" לר' אליהו ליפשיץ אב"ד בריסק. מחבר מגילת היחוס בראש ספר 'מנחת יהודא' מוסר, כי בבירוריו לא מצא אב"ד של בריסק בשם זה. ואכן, זהותו של ר' אליהו ליפשיץ טרם התבררה. יחד עם זאת, אדם בשם "אליהו ליפשיץ" נמצא גם נמצא במגילות יוחסין של ענפים אחרים של משפחת ליפשיץ.  כמו כן, אנו מוצאים ענפי משפחת ליפשיץ שגרו בבריסק:

1. ר' אליהו ליפשיץ (חתנו של ר' אברהם מייזליש מפראג(?)), היה אביו של ר' יוסיניות ליפשיץ, סבו של ר' משה ליפשיץ מחבר ספר 'לחם משנה'.

2. ר' אליהו ליפשיץ, חתנו של ר' ישראל איסרל מקראקא וגיסו של הרמ"א.

3. ר' אליהו ליפשיץ, חמיו של ר' אברהם (ב"ר בנימין זאב) מבריסק, מחבר ספר 'זרע אברהם', זולצבאך תמ"ה (1685).

4. ר' משה (ב"ר יצחק) ליפשיץ, רבה של בריסק, חמיו של ר' משה אשכנזי היילפרין מחבר ספר 'זכרון משה', חמיו של המהרש"א.

עדיין לא ברור מי מהדמויות הנזכרות זהות זו לזו, אם בכלל, והאם אכן כולם בנים למשפחה אחת.

רב שר שלום גאון

ונחזור למצבה. עליה נכתבה פסקה מסקרנת, כי ר' אלעזר ליפשיץ מפיוטרקוב התייחס לרב שר שלום גאון. פסקה מעניינת, שכן מדובר בייחוס נדיר יחסית, לאחד מהגאונים שבבבל בתקופה מוקדמת בהרבה, גאון ישיבת סורא, שכיהן במשרה רמה זו בשנים 843 – 853.

לייחוס זה אנו מוצאים מקור במגילת היוחסין של משפחת ליפשיץ בספר 'מנחת יהודא', ועוד בחלק הנכלל במסורת המשפחה, לפני "תיקוני סופרים".  בכתב היד של ר' יהודה ליב מאופוטשנא, כותב כי שמע מאביו, ונזכר גם בהקדמת 'תפארת צבי', כי "אם א"מ הרבנית מ' נחמה תנצב"ה בת הרב המפורסם מו"ה שלום ז"ל מקראקא מגזע מרנא ורבנא שר שלום מקיצי המובא בתוס' ותפילין שלי הנקראים שימושא רבא …". כך כאמור מוסר רצ"ה כי שמע מאביו. כלומר, כאן אנו מוצאים את "הנתיב" לייחוס לשר שלום גאון הנזכר על גבי המצבה בפיוטרקוב.

מהו "שימושא רבא" ?

מתוך וויקיפדיה אנו למדים כי זהו חיבור קצר על הלכות תפילין, אשר חובר בתקופת הגאונים. החיבור הועתק בשלמותו על ידי רבינו אשר (הרא"ש) בפסקיו על הלכות תפילין, המקדים לחיבור את המילים: "ועתה אכתוב הלכות תפילין הנמצאים על שם גאון ז"ל ונקרא שימושא רבא". ומיהו אותו גאון ? לא ידוע בוודאות, אך יש אומרים כי הכוונה ל-"שר שלום גאון".

מעביר המסורת לא מתיימר למנות את הדורות עד שר שלום גאון, וטוב שכך.  מנסיוננו, התיימרות להתחקות דור אחר דור למעלה מ-1,000 שנה אחורנית מערבת לפי רוב זיופים, המצאות והשערות, המכתימות לאחר מכן את עצם הייחוס. כאן לא עשו כן.

במגילת היוחסין לא מסתפק במסורת בעל פה שהעביר ר' יהודה ליב ליפשיץ מאופוטשנא בשם אביו, ומוסיף ומצטט מהקדמת ספר 'תפארת צבי' ממש, ושם כותב רצ"ה: "וזכות אמי מורתי הרבנית הצנועה והנעימה מרת נחמה בת אא"ז הרב המופלג מו"ה שלום מגזע הג' שר שלום נ"ע, ושוב אין בודקין מראש צורים איתני מוסדי ארץ".

תשומת לב כי לפנינו שני ר' שלום, ואין להחליף ביניהם: (1) ר' שלום המאוחר בזמן, תושב קראקא, אביה של נחמה אשת ר' משה ליפשיץ אב"ד לאנצוט  (2) "הגאון שר שלום" המוקדם בזמן, והוא מגאוני בבל, ועליו נאמר במסורת שבעל פה שמובא בתוספות ובתפילין הנקראים 'שימושא רבא', ולפי הקבלה בעל פה מדובר ב-"שלום מקוצי".

תשומת לב להבדל. בהקדמה הכתובה של ספר 'תפארת צבי' לא כותב על הגאון שר שלום כי היה "מקוצי", כך נאמר רק במסורת בעל פה. לכאורה, אין כל קושי, ובדומה למקרה הקודם, הוסיף לנו במסורת בעל פה מה שלא נכתב.

ואולם, לצערם של חוקרי המשפחה, יש כאן סתירה שאין לה מענה. דמות בשם "השר שלום מקוצי" כלל אינה מוכרת. מי כן ? אדם אחר, ושמו "רבי שמשון מקוצי", שנקרא ה-"שר", ראשית תיבות של רבי שמשון, בהיפוך.  קוצי היתה עיר בדרום צרפת, ורבי שמשון היה מבעלי התוספות שגרו בה, במאה ה-13. בוודאי שלא מדובר בגאון שר שלום מבבל.

עורך מגילת היוחסין ב-'מנחת יהודא' מעיר גם הוא על סתירה זו, ולא מיישבה. במגילה הערוכה הכריע "לטובת" רב שר שלום גאון. כפי שראינו — כך גם הכריעה המשפחה בעת הקמת מצבתה של הינדא רחל.

מקור משפחת ליפשיץ

מי התייחס לר' אליהו ליפשיץ אב"ד בריסק (אשר זהותו כאמור טרם התבררה) ?

לכאורה הדברים ברורים.  ר' יהודה ליב ליפשיץ מאופוטשנא היה "נין ונכד" לר' אליהו ליפשיץ מבריסק. כך מצוטט מהקדמת ספר 'תפארת צבי'.  טרם ראינו ספר זה במקור, אך אנו סומכים על הציטוט.  יחד עם זאת, יש לזכור כי לעיתים קרובות בגנאולוגיה רבנית, המשפטים סתומים, וכאשר ישנה סדרה של שמות, ובסופן "נין ונכד ל…", הכוונה לא בהכרח לאחרון ברשימה, והייחוס יכול להימשך גם מאחד הקודמים לו. כלומר, הייחוס יכול להימשך בכלל מצד האמהות.

ומדוע אנו נדרשים לפלפול זה ולא מקבלים דברים כפשוטם ? משתי סיבות:

(א) במכתבו של ר' יהודה ליב ליפשיץ מאופוטשנא הוא לא מזכיר במפורש את ר' יהודה ליב מלודמיר בשם המשפחה "ליפשיץ". לכאורה, הייחוס יכול להגיע מצד אשתו של ר' משה ליפשיץ מלאנצוט, נחמה.

(ב) בהערות למגילת היוחסין כותב העורך, מנכדי המשפחה, "ויש אתנו בקבלה שאמו של שר שלום הי' שמה ליפשיץ ועל שמה תתילד משפחת ליפשיץ".  כלומר, לפי מסורת בעל פה שעברה במשפחה, מקור שם המשפחה בשמה הפרטי של אמו של שר שלום, ועל שמה, ליפשא, נקרא שם המשפחה ליפשיץ (!).

יוצא, לפי מסורת זו, ששם המשפחה ליפשיץ מגיע בכלל משר שלום, ומר' שלום מקראקא שהתייחס אליו, אביה של נחמה אשת ר' משה ליפשיץ מלאנצוט. איננו יודעים אם המסורת בעל פה נכונה או לא.  בהחלט יתכן שהיה ידוע שהמשפחה נקראה על שם אשה בשם "ליפשא", אך זו שויכה בטעות כאמו של שר שלום גאון, הקדום ביותר מאבות המשפחה. כמו כן, השם "ליפשא" נשמע במקורו "אידי", וקשה להאמין כי מקורו בבבל של תקופת הגאונים. הדבר טעון בדיקה.

מכל מקום, לסיום הפרק על מקור משפחת ליפשיץ נביא את הנאמר על שורש משפחת ליפשיץ בספר 'בית שמואל' על אהע"ז, שמות נשים, כי היא "משפחה המיוחסת בישראל ממש שארי משפחות ישראל מהם יסתעפו", וכי להבדיל מן השם "ליבשיץ", שמקורו בעיר באשכנז, הרי שהשם "ליפשיץ" מצביע על מקור המשפחה באשה בשם ליפשיץ.

גם כאן ניתן להטיל ספק, האם יש לקבל את דברי המחבר ראה וקדש, והאם הכלל שהציב חל על כל ענפי משפחת ליפשיץ ? האם כל הנקראים "ליפשיץ" כיום מתייחסים לאותה "ליפשא" או שמא "ליפשות" שונות ? האם אין ענפים של משפחת "ליבשיץ" ששינו את שמם ל-"ליפשיץ" כשיבוש או לנוחות ההגייה, ובמעבר בין מדינות עם שפות רישום שונות, וכיו"ב שאלות.

כמובן שנשמח לכל הערה או תוספת בעניין.

ענף לא ידוע במשפחת ליפשיץ

ומעניין לעניין באותו עניין.  במכתב היוחסין של ר' יהודה ליב ליפשיץ מאופוטשנא, מזכיר כי אחיה של סבתו נחמה, דהיינו, בנו של ר' שלום מקראקא, היה "הגאון מו"ה מופ"ה {מורנו הרב מופת הדור} יעקב שלום אבד"ק חענטשין ק' והגליל", ומוסיף כי "בעיר חענטשין לא נודע ממנו", וכן כותב כי כנראה נולד אחרי פטירת אביו — שהרי נשא את שמו(!).

בקורות משפחת ליפשיץ, ידוע אדם בשם "יעקב שלום ליפשיץ" שגר בפיוטרקוב, והיה אביו של ר' זאב וואלף ליפשיץ שנולד בשנת תקנ"ד (1794). ר' יעקב שלום היה נשוי למרים, בתו של ר' יצחק איציק הכהן, מחשובי פלוצק, בנו של ר' שמואל הכהן מלאסק — בו עוד נעסוק בהמשך.

ר' זאב וואלף היה רב, אב"ד ור"מ בקהילות רדזינוב, מלאווא ואוזרקוב, וגיסו של האדמו"ר אברהם מטשכינוב.

האם יש מי שיודע כיצד קשור ר' יעקב שלום ליפשיץ מפלוצק למשפחת ליפשיץ נושא פוסט זה ? האם היה מצאצאיו של ר' יעקב שלום מחנטשין, בנו של ר' שלום מקראקא ? ואם כן, האם יש כאן ראיה לכך שר' שלום מקראקא נשא את שם המשפחה ליפשיץ ??

צינץ/תאומים: משפחת אשתו של רצ"ה ליפשיץ אב"ד ראקוב

ר' צבי הירש ליפשיץ אב"ד ראקוב היה נשוי לקריינדל, בתו של ר' יהודה אב"ד שינאווא וקאליש, בנו של ר' שמחה אב"ד סטריא ור"מ בלבוב, בנו של ר' (משה יצחק יהודה) ליב צינץ אב"ד הלישוי ולבסוף פינטשוב, בנו של ר' נפתלי הירץ מוינה.

ר' ליב צינץ היה מגדולי גאוני דורו, נפטר פינטשוב בשנת תמ"ד (1684). היה נשוי ל-רעכיל, בתו של ר' משה תאומים אב"ד ור"מ של מדינת מעהרין (היא מוראביה, חבל ארץ הנמצא כיום במזרח צ'כיה), בנו של ר' שמעון תאומים  "מגדולי וינה", נפטר שם בשנת ת"י (1650). אשתו של ר' שמעון, היתה ממשפחת הכהנים רפפורט מוינה, אותה כבר הזכרנו. ושוב אותן משפחות נפגשות זו עם זו.   אביו של ר' שמעון, ר' שמואל פייביש תאומים, היה גם הוא גביר בוינה, נקרא "גוטרידש" על שם אשתו, וקיבל מהמלך תואר "הוף יוד" ורישיון לבנות בית כנסת.  ר' משה אהרן תאומים מפראג, אביו של ר' שמואל פייביש, היה כנראה הראשון שהשתמש בשם המשפחה "תאומים". היה זקן הקהילה בפראג, וירש מחמיו, ר' ישראל הלוי הורוויץ, את הפריבילגיות שהיו למשפחה זו מן המלכות.  ר' משה אהרן היה כנראה בנו של ר' נתן ויידל, מחכמי קהילת פפד"מ (פרנקפורט דמיין, פרנקפורט שעל נהר מיין), משם כנראה הגיעה המשפחה.

יש מקום עוד להאריך רבות בתולדות משפחות צינץ, תאומים והורוויץ.  במסגרת זו נציין רק כי גם משפחת אייבשיץ היתה מצאצאיו של ר' ליב צינץ — בתו שיינדל נישאה לר' נתן נטע אב"ד אייבשיץ, ומילדיהם הרב יהונתן אייבשיץ אב"ד אה"ו, מחבר 'כרתי ופלתי' ועוד ספרים.

ועוד נוסיף, כי ר' שמחה מסטריא ולבוב הנזכר לעיל היה נשוי למרים, בתו של ר' יוסף סג"ל אב"ד ור"מ פרמישלא. גם ביחוסו ניתן להמשיך ולהאריך, ונציין רק כי מצד אשתו נמשך ייחוס המשפחה עד לרבי משה איסרלש (רמ"א) מקראקא, בעל 'המפה'. ואכן, על מצבתו של ר' נח שמואל ליפשיץ מחבר 'מנחת יהודא' נרשם כי היה "נכד הרמ"א" – ועתה התחקינו גם אחר נתיבו של יחוס זה.

משפחת כ"ץ מלאסק

ונסיים פוסט זה בענף נוסף מאבותיה של "הינדא רחל", משפחת כ"ץ / הכהן הידועה מלאסק, שרבות נכתב על תולדותיה.

ר' יהודה ליבוש ליפשיץ, אביו של ר' אלעזר ליפשיץ מפיוטרקוב (סבה של הינדא רחל), היה חתנו של ר' שמואל כ"ץ מלסק, שהיה בעצמו חתנו של "הגביר הצדיק" ר' איציק גולד'ס, מנכבדי קהילת לסק.  ר' שמואל כ"ץ "מודע לתהילה ולתפארת בכל מדינת פולניה בגלל יחסנותו, למדנותו, חסידותו ועשרו, וגם בגלל בניו וחתניו, בניהם וחתניהם, שהיו גדולים בתורה ומפורסמים בישראל".

ר' שמואל כ"ץ היה בנו של ר' יחיאל מיכל כ"ץ, בן ר' אלעזר מוכיח, בן ר' יעקב, חתנו של ר' אברהם הלוי (אחיו של ר' שמואל אליעזר הלוי איידלש – מהרש"א, שהיה מגדולי רבני זמנו).

פירוט נרחב על משפחות רבני וחשובי לסק בספר 'עיר לסק וחכמיה' מאת פנחס גליקסמן. לעניננו, נתקן טעות קטנה המצויה בספר זה. שם מובא כי ר' יהודה ליבוש ליפשיץ, חתנו של ר' שמואל, היה חמיהם של ר' אברהם הירש פצ'נובסקי בעל 'ברית אברהם', ושל ר' משולם הלוי הורוויץ, אביה של "הינדא רחל" שלנו.

אנו יודעים כמובן אחרת. ר' יהודה ליבוש ליפשיץ אכן היה חמיו של בעל 'ברית  אברהם', אבל לא היה חמיו של ר' משולם.  ר' משולם היה חתנו של ר' אלעזר ליפשיץ, בנו של ר' יהודה ליבוש. ראיה חותכת לכך במצבתה של "הינדא רחל", ובכתבי צאצאי המשפחה בספר 'מדרכי משה', ונראה כי ב-'עיר לסק וחכמיה' נשמט לו דור אחד, הוא של ר' אלעזר ליפשיץ מפיוטרקוב. זאת, אלא אם היה ר' משולם נשוי פעמיים, פעם לבתו של ר' יהודה ליבוש, ואחר כך לנכדתו, ואם כן, יש למצוא לכך תימוכין.

ועד כאן סיפורה של מצבה בפיוטרקוב.

השלמות לפוסט זה, על בסיס מחקר שהושלם לאחר פרסומו, תוכלו למצוא כאן. 

תגובות והוספות יתקבלו בברכה.
אהבתם את הפוסט ? סמנו, שגם אני אדע. שתפו עם מכריכם, שיהנו גם הם 🙂 

---

 

© כל הזכויות שמורות – ירון פדהצור 2015 

המצטט מהבלוג ו/או מסתמךעליו יציין את שם הבלוג, מחברו, וקישור ישיר לפוסט המקור.